טיפים כמאמן אישי לאם החד הורית בקשר עם המתבגר-ת שלה-משה גליקסמן 

האם החד הורית, מתמודדת בחזיתות רבות במקביל. היא חווה באופן רציף תחושות של לחץ ובדידות שמעצימות חוסר אונים ותסכול. אציג בפניכן מספר המלצות "טיפים", המתבססים על ניסיוני כמאמן אישי בתהליכי אימון של נשים לאחר גירושין, או כאלה שבחרו מלכתחילה במתכונת של משפחה חד-הורית.

1. שמרי על תפקיד האם- תפקיד האם הוא מורכב ובמצבים רבים אצל האם החד הורית , הוא כפול "גם אמא וגם אבא" ולפיכך קשה ומלחיץ. ביחסים עם המתבגר/ת מומלץ לך להבדיל בין אימהות לחברות. בתוך אימהות טובה יש גם מימדים של חברות, אך אין פרוש הדבר שאימהות= חברות.
לשתף אותם בנושאים הקשורים בחייך האישיים: רצון לזוגיות, עבודה ואפילו עם האקס וכדו'-כן, אך רק באופן המתאים לך וההכרחי לדעתך, לרדת לפרטי פרטים ובוודאי בנוגע לפרטים אינטימיים ?לא.
2. קבלי את עצמך ואת המתבגר- אמצי גישה בסיסית חיובית לעצמך ולמתבגר/ת. פחות להאשים,פחות לשפוט, פחות להצדיק ולהצטדק. התנהגות כנ"ל מרחיקה אפשרות לקשר מעצים המאפשר דיאלוג מצמיח ומקדם את היחסים ביניכם. היא "סוגרת" ערוצים אצל המתבגר וגורמת לו ל"התחפר" בעמדותיו ובהתנהגותו.
3. הציבי גבולות ממוקדים, ברורים, עקביים ולא מתפשרים מחד וגמישות ופשרה בנושאים משמעותיים לך פחות מאידך- גבולות הם עניין חיוני למתבגר, הוא זקוק להם. הציבי גבולות בנושאים חיוניים לערכייך האישיים, למשל: סגנון הדיבור אלייך באופן אישי ובבית בכלל, נוכחות בבית ספר, תקציב דמי הכיס, דיווח היכן נמצא, זמינות בטלפון הנייד וכדו'. ככל שהגבול יהיה ברור, יוסבר באופן בהיר ויהיה ניתן לבחון בקלות את מידת שמירתו הןעל ידך והן על ידי המתבגר, כך יגדל הסיכוי לקבלתו וליישומו על ידי המתבגר/ת.עדיף להתמקד ב-5-6 גבולות כאלה ובאופן עקבי מאשר להתעקש על דברים פחות משמעותיים, שרק יגבירו את המתח, ימנעו תקשורת ביניכם ויצרו "אנטי".בנושאים אחרים מומלץ לגלות גמישות ויתר בחירה למתבגר, גם אם היית מעדיפה שיחליט וינהג אחרת.
4. תני מרחב פיזי ואישי למתבגר/ת - לפעמים מרוב אכפתיות, דאגות וחרדות הורים "חונקים את המתבגרים שלהם" , זהו מתכון ברור לפיצוץ ביחסים. "חפירות" אינסופיות על הלימודים, החברים, החבר/ה ועוד נתפסים אצלם כחדירה מוגזמת לתחומם הפרטי ונענות בדרך כל בכעס ורוגז וממילא אינך מקבלת את המידע המסקרן. הקושי בהתמודדות עם מתבגרים יוצר אצל אימהות (וגם אבות) תגובות של אי שביעות רצון כמעט מכול דבר שהמתבגר עושה. הנרגנות הזו לא מאפשרת לך לראות צדדים חיוביים במעשיו ובבחירותיו של המתבגר שלך.המתבגר זקוק לחיזוקים שלך כחלק מבניית אישיותו העצמאית וזהותו הנפרדת. שלילה של כול בחירותיו ומעשיו מונעת ממנו לבטא את עצמאותו, פוגעת בביטחונו העצמי ויוצרת כעס ומרירות כלפייך שאינם תורמים במאומה.
5. הקשיבי הקשבה אמיתית- לעיתים בשל הלחץ שאת נתונה בו הולכת לאיבוד היכולת
להקשבה אמיתית ואמפתיה לילדך המתבגר. חובתך למצוא את הדרך ל"תקשורת חיובית".
היעדר הסבלנות ההדדית בין הורה למתבגר, יוצר תקשורת חותכת, קצרה ולא מזמינה המשך,גם במצבים שבהם נחוצה דווקא הקשבה סבלנית, ומתן הזדמנות לביטוי רגשי וחשיפה.
אני מציע לך כאם , ליזום וליצור מצבים המאפשרים "שיחה שקטה". למשל, ארוחה
משותפת בבית, ישיבה בבית קפה שקט, שיחה לפני בילוי משותף או לאחריו. מומלץ
להתנתק מהמחשב, הטלוויזיה, ה m.p , להשתחרר מטלפונים הניידים ומכול דבר שעלול
לקטוע. ככל ששיחות כאלה תיכנסנה ללו"ז שלך באופן קבוע, כך יגבר הסיכוי לקיומן בפועל.תחילה " זה ילך קשה" ,בהמשך המתבגר ירצה פגישות כאלה בעצמו. פגישות אלה הן אפקטיביות והמאמצים משתלמים. בעתיד, הן תאפשרנה לך לפנות יותר זמן לעיסוקים ותחומי עניין אחרים.


6. הסתייעי בסביבתך ובאנשי מקצוע-
להיות אם חד הורית, פירושה התמודדות יום יומית מורכבת. סטטוס זה נותן בידייך אחריות רבה שיש בה משום הכבדה , אך גם אפשרות לסיפוק גדול. התוצאות המושגות במשפחתך הן פרי מעשייך. ניתן להקל במעט את כובד האחריות ולסייע לעצמך להגיע לתוצאות הרצויות מבחינתך. אני ממליץ לך להיעזר ולהתייעץ באחרים. אם ניתן לרתום למאמץ את האב, התחלקי איתו בהחלטות ובמעשים. גם כשערוץ זה חסום, תתייעצי עם משפחתך וחברותייך, שתפי אותם בהתלבטויות. ניתן ללמוד מהתמודדות של אחרים, אין פרוש הדבר שכול עצה מתאימה לך, אך הרחבת מגוון האפשרויות שאת שומעת ופוגשת בסביבתך, תעשיר את יכול ההתמודדות שלך.

ביכולתך להסתייע גם באנשי מקצוע: יועצת בית הספר , פסיכולוג המתמחה בהורות ומתבגרים, בעיקר במצבים של הצפה רגשית ומאמן אישי המתמחה בעבודה עם הורים ומתבגרים בכלל ועם משפחות חד הוריות בפרט.